ילד שטוב לו – נראה חינני יותר. לשנות את הבעת הפנים

באשת חיל מצוין ששקר החן והבל היופי,

ואכן כך הדבר. אישה יראת ה' היא תתהלל! בלי ספק.

תמיד אני מציינת בהרצאותיי שאישה אינה צריכה להיות לבושה במחלצות כשבעלה שב הביתה מעבודתו.

אוי לה אם תצטרך בין טיטול לסיר לרוץ לחדרה ולנעול את נעלי העקב.

שקר החן והבל היופי. הבעל מסתכל על אשתו כששב, ורוצה להיות בטוח שהיא חיכתה לו, שהיא ציפתה לו,

שמראה נאה, שחיוכה רחב, ואולי אפילו שהכינה לו משהו שאוהב.

הבעתו של אדם חשובה הרבה יותר מיופיו.

ההבעה חשובה כל כך, עד שהיא ממש מקרבת אנשים, או דוחה אותם מכאן ואילך.

נוכל למצוא זוג תאומים. נראים ממש זהים. אחד מושך אותנו וגורם לנו לשוחח אתו, להתקרב אליו, לרצות להיות במחיצתו,

ואילו השני גורם לנו לריחוק, לסלידה, אפילו.

הכול תלוי בחן של הילד.

כאשר הילד חינני, הוא יכול להיות גם מכוער להפליא, והוא ימשוך את המביטים בו במשיכת קסם.

כאשר הילד אינו חינני, הוא פשוט דוחה. לא נעים לעמוד במחיצתו, לא נעים לשהות לצדו.

החן של הילד חשוב לא פחות מהיופי שלו, הוא חשוב הרבה הרבה יותר.

איך גורמים לילד להיראות חינני יותר?

ילד שטוב לו – נראה חינני יותר ומרוצה הרבה יותר. הוא לא רק נראה, הוא באמת כזה. הוא פורח וזורח ומגביה את גבו.

ילד שאינו מרוצה, לא טוב לו, נראה עגום יותר וחינני פחות, וזה חבל.

אנחנו, ההורים, ביכולתנו לגרום לילד להיראות אחרת. גם אם באישיות שלו הוא ילד כעסן, מרדן, צעקן, מרגיזן –

הוא יכול להשתנות אם לא נתייחס אליו ככזה. הוא יכול להשתנות.

קשה לאהוב ילד ללא חן. קשה לחבב ילד רוטן ומעצבן,

אבל אין הנאה גדולה מלהצליח להתעלות על חוסר האהבה ולהראות לו כמה הוא כן נחמד ומתוק ונפלא.

ילד שיהיה אהוב על הוריו, יגדל להיות אהוב על הבריות.

ילד שיהיה אהוב על קרוביו, יגדל להיות חינני יותר, כי אושרו יהיה ניכר בפניו.

לא נוכל לקחת כלי עבודה כלשהו וליצור לילד פנים חדשות. כן נוכל לחייך אליו,

והוא יחייך אלינו בחזרה. כן נוכל לחבק אותו, והוא יחבק אותנו בחזרה. כן נוכל לנשק את לחיו, והוא ינשק את שלנו באושר.

הילד שלנו הוא כמו מראה בעבורנו. הוא בעצם משקף את עצמנו.

אז אולי לא הילד שלנו חסר חן, אלא אנחנו?

אותנו, את עצמנו, קל יותר לחנך, אז בואו נתחיל בנו.

מחר יהיה לנו ילד מלא חן ותואר. בעזרת ה', כמובן.