למה החזרתיות של הילדים שלנו מרגיזה אותנו כל כך?
לכל אחד מאתנו יש תנועות מרגיזות, או חזרתיות מוגזמת על דבר שאנו איננו חשים בו במיוחד, אבל השני רואה אותו.
זה יכול להיות גירוד מאחורי האזן באופן קבוע, טפיפות עם כף הרגל על הרצפה, בשעת הארוחה או שריקות של שיר, דרך הפה, בשעה שאנחנו עליזים.
החזרתיות הזו, שעבורנו היא מעין סם משכך, יכולה להיות עבור השני פשוט סמרטוט אדום מול פניו של שור תזזיתי. אנחנו עצמנו סלחנים כלפי תנועותינו, אבל ממש לא סלחנים כלפי תנועות האחר.
כמה פעמים התחננתם לפני ילדכם שיפסיק כבר להכות בסרגל על השולחן ושיתחיל להכין כבר את השיעורים? כמה פעמים כעסתם על הבן, שנעמד על המטאטא, שנחת על הרצפה, והתגלגל מצד לצד? כמה פעמים יצאתם מדעתכם כשהבת, בת ה-12, שיחקה שוב ושוב בסליים?
הרבה. הרבה פעמים.
אנחנו מתקשים לעצור את עצמנו מלהעיר הערה למישהו אחר על כך שהוא חוזר וממשיך לעשות דברים שמרגיזים אותנו. אנחנו לא מצליחים בשום פנים למנוע מעצמנו לראות את התנועתיות החוזרת של השני. אנחנו אומרים אלף פעמים, ולא נרתעים מפני האלף ואחת.
האמת, אנחנו לא שמים לב כשאנחנו מעירים. זה בא לנו בשוטף, כמו שמציצת האצבע של הילד מגיעה בלי ששם לב, בדיוק כמו שהדפיקות עם הסרגל קורות כך, בלי משים.
לפעמים מה שהשני עושה זהו נזק אמתי לבית, לבני הבית, לעצמו או לחבריו. אז, כמו בכל אירוע אחר, עלינו לחשוב מה לעשות עם הדבר. אבל על פי רוב, אלו דברים קטנים שיש לכל אחד מאתנו באופן שונה, במינון שונה.
לפעמים, כשמגיעה אלי אימא ומספרת על הילדה שמוצצת אצבע ולא פוסקת, אני שואלת אותה אם מישהו מההורים גם כן מצץ אצבע. היא נאנחת כשנזכרת שהיא בעצמה מצצה אצבע עד גיל מבוגר.
נכון, זה לא אומר שצריך להיכנע לכל דבר, לא להעיר, לא לעורר, אבל זה כן אומר שעלינו להיות קשובים וסלחנים למעשה של השני.
לפעמים אלו "טיקים" מעצבנים, אבל לא בידינו לשנותם. לפעמים זוהי חזרתיות קטנטנה, שלשני עושה טוב, ואם נעצום עין – היא ממש לא אמורה להפריע לנו.
סיפר לי אבא על בנו בן ה-15 שנרדם במיטה רק בליפוף של אצבעו את פינת השמיכה. הוא שאל אם זה בעייתי.
הנער בן 15 שנה. הוא חוזר ועושה דבר שהורגל לו מימי קדם. זה לא מפריע לאיש. זה לא אמור להיראות לעיניו של איש.
בואו נעצום עיניים מפני תופעות שאינן מעניינינו. בואו נאטום אזנינו מפני הרעשים המגיעים מכיוון האחר.
במקום לחפור באזניו של האחר על משהו שלא מפריע לאיש, וודאי לא ישתנה בפעם האלף ואחת שנאמר ונבקש זאת, בואו נבחן את עצמנו – אולי יש משהו שמאפיין את מהלכינו ומפריע לבן זוגנו? לילדינו? לחברינו?
תתפלאו, אבל לפעמים, כשאנחנו מצליחים לגזור לעצמנו קופון של הצלחה, בלי ששמנו לב, גם אצל השני עברה התופעה.
יש לכם שאלות נוספות ? אתם מרגישים אובדי עצות בתחומים מסוימים?
מנוחה פוקס במיזם חד פעמי לטובת הציבור- שיחות ייעוץ טלפוניות
לפרטים נוספים לחצו כאן
