זה היה לפני שנים כל כך כל כך רבות,
נולדת אז קטנה קטנה, כמו כל התינוקות.
איך זה קרה כל כך מהר, שגדלת וגם צמחת?
מתינוקת קטנטנה לסבתא נהפכת.
אבל בתוך כל אלו השנים, מים רבים זרמו.
ואותך אימי היקרה, השיטו ודחפו.
כמו ספינה בים סוער, כך שטת על הגלים,
לא שמת ליבך לכך שהם יורדים וגם עולים.
על כנפי רוח – התקדמת לך הלאה,
בלי להביט ימין ושמאל – הגעת עד כאן למעלה.
שישים שנה, זה לא מעט, זה ממש הרבה מאוד.
אבל זה קרה כל כך מהר, דהרת לך עוד ועוד.
עכשיו את בת שישים שנה, קשה להאמין.
צעדת אותן כמו בצעדה: שמאל ימין, שמאל ימין.
בצעדה הזו, אין שאלה, את ניצחת, בוודאי,
הנה, עובדה, את בשבילי תמיד משוש חיי.
אני כאן לצידך תמיד, אהיה ולא אפרוש,
אם תצטרכי אתן לך יד, לא תצטרכי לדרוש.
אימא, אמא, יקרה, הגעת רק לשישים,
יש לך עוד לאן ללכת עד מאה ועשרים!
אוהבת…
